מסביב לעולם ברכב חשמלי

רכב חשמלי מסביב לעולם

האנשים שחרדת הטווח מדליקה אותם

 

מסעות מסביב לעולם מציתים את הדמיון. הדימוי כבר שחוק: אדם אמיץ עשוי ללא חת רותם לרעיון משוגע קבוצה של מאמינים. הוא משכנע אותם לצאת למסע רווי סכנות במטרה לכבוש טרה-אינקוגניטה, ארץ לא ידועה. במהלך המסע הם נתקלים באינספור אתגרים. איתני טבע מאיימים על חייהם, בעלי חיים אורבים להם בשקט מאחורי השיחים ובכיסהם אזלה הפרוטה (אם אי פעם היתה שם אחת מלכתחילה). למרות תנאי הפתיחה הקשים, בכוח תושייתו של המנהיג ובזכות מזלם הטוב הם יכולים לכל האתגרים שנקרים בדרכם. במסעם הם פוגשים אנשים טובי לב ונדיבים (אבל גם איש אחד חורש רע) שחולקים אתם פת לחם ועצה טובה ליד המדורה. אתם יודעים, הקפטיין קוקים והרואלד אמונדסנים האלה. האנשים שבית-עבודה-משפחה פחות בא להם טוב, שאוהבים לאתגר את עצמם ואת הסביבה, שמותחים את גבולות האפשר.

 

אך מכיוון שבכל זאת, אנחנו כבר משיקים לעשור השני של המאה ה-21, אפשר להגיד במידה מסוימת של ביטחון שמסעות מסביב לעולם כבר התרחשו בכל כלי תחבורה אפשרי ובכל פורמט שעולה על הדעת. אוניות, דאונים, ברגליים, בשחיית חזה ובשחייה על הגב, באופניים, בכדורים פורחים, ביאכטות, בטרמפים, ברכבות, באוטובוסים, ללא טיסות, על קורקינט וכן הלאה. ומכיוון שטרה-אינקוגניטה כבר אין, אנשים מאתגרים את עצמם בדרכים מקוריות אחרות: טיפוס על כל פסגה באנגליה, כניסה לכל אחת מ-195 התחנות של המטרו במקסיקו-סיטי (סיפור אמיתי), ביקור בכל סניף של רשת Nando בעולם (ויש 1,000 כאלה ב-30 מדינות ו-5 יבשות וכן, גם זה סיפור אמיתי).

 

על רקע כל הטוב הזה, אין תמה שהגיע גם תורם של מסעות מסביב לעולם במכונית חשמלית (שלעומת היעד שהציב לעצמו הבחור מה-Nando נשמעים כמעט הגיוניים). האתגר ברור: לעבור כמה שיותר קילומטרים עם רכב חשמלי ולהתגבר על האימה הגדולה ביותר שנקשרה ברכבים חשמליים: חרדת הטווח. החרדה להישאר נטוש וזרוק בשולי הדרך ללא סוללה וללא מקור זמין וקרוב לטעינה. מה שנקרא, אמא׳לה.

 

אז הנה סיפורם של שני אמיצים שעשו את זה ושרדו כדי לדווח בבלוג (כי מה שווה מסע אם אי אפשר לשדר אותו בלייב בכל פלטפורמה חברתית אפשרית ועל הדרך גם לקבל חסות או שתיים. עדיף מנייק). ובנוסף, עוד אחד שמציע לכם מסלול מוכן שתוכלו לעשות את זה בעצמכם.

 


 

מהולנד לאוסטרליה על חשמל וטוב לב

הראשון והמגניב מבין הנועזים הוא וויבי וואקר (Wiebe Wakker) ההולנדי, האיש מאחורי Plug me in.

וואקר הצעיר יצא לדרכו מהולנד באמצע מרץ 2016 בדרך לסידני, אוסטרליה. הוא יצא לדרך במכונית חשמלית כחולה שזכתה לשם הפיראטי Blue Bandit – במציאות מדובר על פולקסווגן חשמלית בעלת סוללה של 37 קילוואט וטווח של 200 ק״מ – ללא אגורה שחוקה בארנקו ומתוך אמונה בטוב לבם של האנשים שיפגוש במהלך המסע. באתר הייעודי שהקים הוא מזמין כל אחד ואחת מכם להציע לו: ארוחה, מקום להניח את הראש או חיבור לטעינת הרכב החשמלי (או שלושתם). המסע מתקדם מנקודה לנקודה על בסיס ההזמנות שהוא מקבל. אנחנו – ועוד שתי משפחות ברחבי הארץ – הזמנו אותו לעצור אצלנו. לנוח, לאכול משהו ולהטעין את הבנדיט הכחולה. אבל הוא בחר לדלג על ישראל. אולי בחזור.

 

בדרכו עבר וואקר במדינות רבות באירופה, כולל בלגיה (״מצאתי עמדת טעינה אחת, בבריסל”), איטליה (״יחסית בסדר״) ונורבגיה (״גן עדן״) וגם דרך רוסיה (״לא היה קל. יש עמדות טעינה רק במוסקבה וסנט פטרסבורג״), הודו (״הרבה בעיות מכניות״) ואיראן (״פגשתי בלוגרים בתחום הרכב שמעולם לא ראו רכב חשמלי״). איחוד האמירויות היא המדינה שהכי הפתיעה אותו מבחינת הגישה שלה לרכבים ותשתיות חשמליות. וואקר מספר שבדובאי יש 100 עמדות טעינה ממשלתיות וכ-60 אנשים מחזיקים טסלה. והמפתיע מכל, בעלי רכבים חשמליים נהנים מזכויות יתר: חניה חינם, טעינה חינם ופטור מאגרת כביש.

לאוסטרליה הבחור הגיע ביוני 2018, 807 יום לאחר שיצא לדרך. מאז הוא מטייל ביבשת, פוגש אנשים, עושה חיים ומתעד את עצמו לדעת. הוא יהיה האדם הראשון שיחצה את אוסטרליה עם רכב חשמלי שאיננו טסלה (כי את זה כבר עשו לפניו, כמובן). איגוד הרכב החשמלי האוסטרלי אפילו הציב למענו עמדות טעינה לאורך המסלול העתידי שלו ברחבי המדינה.

וואקר יצא לדרך במטרה להוכיח לעולם שמכוניות חשמליות הן אמינות בדיוק כמו כל אוטו אחר. ואין ספק שהגשים את המשאלה, ביג טיים.

 


 

סובב ארצות הברית

בקנה מידה צנוע יותר (רק סובב ארצות הברית. פתאום זה נשמע קלי קלות. אפילו לא מאתגר) אך עדיין מגניב, טים ונגר (Tim Wenger) העלה לרשת את המסלול האולטימטיבי ל-road trip סובב ארצות הברית ברכב חשמלי.

road trips הן מסורת אמריקאית ידועה. לתנועה של חציית המדינה מחוף חוף, פחות משנה כרגע איך, יש שורשים מיתיים בתרבות האמריקאית. ולא פחות מכך, ה-highway האמריקאי הוא אייקון שמככב באינספור ספרים, שירים, סרטים. כולכם נפגשתם בדמות הזו – לפעמים הם שניים או שתיים – שיוצאת לדרך שהיא מצד אחד פיזית ומצד שני רוחנית. לכן, טבעי שיהיה גם מסלול אחד שמוקדש לרכב חשמלי. ולכן גם לא מפתיע שהמסלול החשמלי של ונגר הוא חלק מסדרה. לצד המסלול החשמלי מככבים גם “המסלול האולטימטיבי לטיול סובב ארצות הברית שבו תמיד תהיו ב-21 מעלות”, “המסלול שעובר דרך כל 58 הפארקים הלאומים בארצות הברית” ו”עשרה מסלולי קיץ אולטימטיביים למשפחות”, וכן הלאה. הבנתם את הרעיון.

ה-road trip החשמלי מתוכנן כך שתוכלו לראות כמה שיותר מנופי הארץ (המסלול ממש מעגלי) והוא מחושב על בסיס טווח ממוצע של כ-200 ק״מ ביום. אורכו של המסלול כולו כ-15,000 ק״מ והוא עובר דרך 250 עמדות טעינה, בתצורות שונות: בתי מלון (ונגר חישב שיש אחת כזו כל 12 שעות נהיגה בממוצע), חניונים שמציעים אפשרות טעינה וגם אנשים פרטיים (דרך Plug Share). מהבלוג לא ברור אם ונגר עצמו עשה את המסלול או הוא עדיין תיאורטי. אבל אם אתם מחובבי הז׳אנר, זה המסלול בשבילכם.

 


 

ז׳ול ורן, הגרסה החשמלית

וכמובן שאי אפשר בלי התחרותיים.

פרוייקט 80edays התחיל כתחרות (קצת, איך נגיד, ילדותית?) ובינתיים הפך להיות אירוע בינלאומי ענק שבו 20 קבוצות מ-20 מדינות מתחרות ביניהן לאורך 20,000 מייל (מעל 32,000 ק״מ), דרך 20 מדינות, 3 יבשות ו-80 יום (ז׳ול ורן, כבר אמרנו). בדרך הם מצווים להצטלם עם עצים שננטעו במירוץ הקודם, כדי להוכיח שלא עשו קיצורי דרך.

הכל התחיל ב-2011 כאשר בלבו של רפאל דה-מסטרה (Rafael de Mestre), יליד ספרד, גמלה ההחלטה להיות האדם הראשון שיחצה את העולם ברכב חשמלי. הוא תכנן לצאת למסע במהלך 2013 עם הטסלה S שלו. אלא שבפברואר 2012 גילה דה-מסטרה ששני בחורים צרפתים עקפו אותו בסיבוב וכבר החלו במסע לכיבוש אותו יעד ממש. לא אדם כדה-מסטרה יתייאש. הוא מחליט שיצא למסע בעקבות הצרפתים, יעקוף אותם, ויקטוף בעצמו את התואר. וכך היה. הוא יצא לדרך באמצע מאי 2012 וכנגד כל הסיכויים והבירוקרטיות הצליח לעקוף את הצרפתים ולעבור את המסלול ב-127 יום בלבד.

והשאר, היסטוריה.

ב-2016 הוזנקו מברצלונה 11 קבוצות מ-9 מדינות (ביניהן סין, צ׳כיה, ארה״ב, בלגיה) שהתחרו ביניהן במשך 80 יום על המקום הראשון. המרוץ הבא יוזנק ב-2020 ו-20 קבוצות כבר רשומות. נכון לרגע זה אף אחת מהן לא מישראל. ההרשמה בעיצומה.

 

אם המסעות האלו מוכיחים משהו – מעבר לזה שקפטיין קוק וכריסטופר קולומבוס תמיד יהיו, לא משנה היעד – הרי שברור, שוב, שאין שום סיבה לא לנסוע ברכב חשמלי בישראל הזעירה. אפילו היום, עם תשתית חלקית. תעזו. תצליחו.

 


 

איפה טוענים את הרכב החשמלי בישראל?

 

‏2 תגובות

  1. אבירם שריאל ב- 31/10/2018 בשעה 12:48 pm

    למען ההיסטוריה:

    בסוף אוגוסט נסענו אני והצאצא מרמות השבים – בין כפר סבא, רעננה והוד השרון – לאילת, *בלי טעינה*.

    המסלול עבר דרך באר שבע ומצפה רמון. 350 קילומטר בחמש שעות, כולל עצירה בדרך לתה וכאלו. כשהגענו לאילת, מחשב הרכב הראה שנשארו לנו עוד 50 קילומטרים בסוללה. וכך נסענו לצלול עם הדולפינים. הרכב: רנו זואי 41 קוט”ש.

    נ.ב הטעינה האמינה היחידה באילת היא ביו קלאב, מה שפעם היה מועדון הים התיכון.

    • Plugged In ב- 31/10/2018 בשעה 1:04 pm

      תודה אבירם, כיף לשמוע

השאר תגובה