איפה טוענים את הרכב החשמלי בישראל?

נכון, תשתית הטעינה החשמלית הציבורית בישראל עדיין בתחילת הדרך. למרות זאת, בהחלט קיימות מספר אפשרויות לטעינת רכב חשמלי מחוץ לבית

 

מה עושים עד שתחנות לטעינה חשמלית יחליפו את תחנות הדלק?

אז יש לכם מכונית חשמלית ואתם רוצים להיות חופשיים לנסוע איתה ברחבי הארץ ולטעון את הסוללה בחוץ. לגיטימי. מה עושים? יש היום בישראל שלושה מסלולים עיקריים לטעון את הסוללה כאשר אתם בדרכים:

  • המסלול הציבורי
  • המסלול הביתי
  • והמסלול היצירתי.

 

צריך לומר את האמת. כשהחלטנו לקנות את החשמלית שלנו, ברקע היו הבטחות מפורשות שאו-טו-טו הארץ תתכסה בעשרות עמדות טעינה. הרגיעו שכבר יש הסכם עם אחת מחברות הדלק להציב בתחנות שבבעלותה עמדות טעינה לרכב חשמלי. ולא סתם, אלא עמדות טעינה מהירות שתוך 20 דקות ימלאו את הסוללה שלנו. כששקלנו אם כן או לא לקנות את האוטו, זה בפירוש היה שיקול מרכזי. וכל שנה שבה זה לא קרה הגבירה בנו את הביטחון שהנה, זה מעבר לפינה, בשנה הבאה זה בוודאי יקרה. אתם יודעים איך זה, לא נתנו לעובדות לבלבל אותנו. יכול להיות שאם היינו יודעים שגם במרחק ארבע שנים מקניית הרכב החזון המפואר יהיה, ובכן, עדיין חזון, לא היינו נכנסים להרפתקה הזו.

 

למרות זאת, ארבע שנים אחרי, אמנם אין תשתית מפותחת, אבל אנחנו בכל זאת טוענים את האוטו גם מחוץ לבית. נכון, היה יכול להיות הרבה יותר קל, פשוט ונוח אם היו עמדות כאלו, ואנחנו עדיין באמת מקווים שהחזון יתממש ויהפוך למציאות. ברור, שוק הרכב החשמלי לעולם לא יגדל ללא תשתית איכותית לטעינה במרחב הציבורי. ברור. אבל עד שיבואו הימים האלו, כן אפשר להסתדר גם בלעדיהן.

 

אגב, קריאות על כך ש״הנה זה קורה״ מתפרסמות עדיין בתקשורת הישראלית. האחרונה שבהן התפרסמה בפברואר 2018 והבטיחה פריסה ארצית של עשרות עמדות טעינה ציבוריות במהלך השנה הבאה. אנחנו אומרים הלוואי אבל לא שוכחים גם להגיד מיד עוד חזון למועד.

 

ורק כדי להדגים את גודל הפער של ישראל מול המערב: ברחבי בריטניה יש היום מעל 5,700 אתרים שבהם מוצבות עמדות טעינה ציבוריות, כמעט 3,500 מהן מהירות. בבריטניה פועלות גם מעל 20 רשתות שמספקות שירותי טעינה (מה שלפעמים דווקא מסבך את העניינים, מכיוון שכל חברה דורשת הרשמה ומבוססת על מודל עסקי אחר). בארצות הברית היו (בסוף 2017) מעל 16,500 תחנות חשמליות ומעל 45,000 עמדות. יש לנו עוד דרך לעשות.

 

אז איך בכל זאת אפשר לטעון את המכונית החשמלית הרחק מהבית? כאמור, בשלושה מסלולים:

 

המסלול הציבורי

בין טבריה לאילת ניצבות כיום 59 עמדות טעינה (כחצי מהן באזור המרכז רבתי) בבעלות חברת ג׳ינרג׳י. העמדות מוצבות באכסניות שונות: חניונים פתוחים (למשל: חניוני אחוזת בית בתל אביב), קניונים (למשל: קניוני עופר, ביג), מלונות (למשל: לאונרדו, ישרוטל) ומוסדות מסוגים שונים (למשל: מוסדות שונים להשכלה גבוהה, פארק יד הנדיב, מוזיאון תל אביב לאמנות). לעמדות של ג׳ינרג׳י מתחברים באמצעות כרטיס הזדהות שצריך לרכוש מהחברה. התעריף משתנה בין מנויי החברה ללקוחות מזדמנים.

 

עבורנו, המטענים הציבוריים ממש מאפשרים את הגדלת הטווח. הם מאפשרים לנו, למשל, לבלות בראש שקט בתל אביב, בידיעה שהסוללה נטענת. אבל לא רק שם. יצא לנו לבלות בחוף הים של פלמחים ובדרך חזרה לעצור לגלידה בנס ציונה בזמן שהסוללה נטענה באחד מקניוני העיר; בהזדמנות אחרת, בדרך לחיפה, עצרנו לפיקניק ארוך וטיול קצר בפארק רמת הנדיב. ויצא לנו לנסות גם את העמדה במוזיאון ישראל (סתם כי יכולנו, לא באמת היינו צריכים). ברוב הפעמים העמדות היו פעילות ועשו את העבודה. היו גם פעמים שבהן הגענו וגילינו שהעמדות מקולקלות, מה שללא ספק העלה את מפלס החרדה.

מה שכן, מכיוון שאין חניה מסומנת עבור רכב חשמלי, אין כל ודאות שיהיה מקום פנוי להעמיד את האוטו בסמוך לעמדה. אין ספק שזה חיסרון גדול בכל מה שקשור לעמדות טעינה ציבוריות והלוואי שנגיע ליום שבו חניה תהיה מיועדת לרכב חשמלי בלבד (בדומה למודל של חניות השמורות לרכבים של אנשים בעלי מוגבלויות).

חיסרון משמעותי נוסף של העמדות הקיימות היום במרחב הציבורי הישראלי הוא משך הזמן הארוך שלוקח לסוללה להיטען. אם ממילא תכננתם פעילות של כמה שעות, זה לא באמת יפריע לכם. אבל אם אתם ממש מחכים לסוללה להיטען כדי להמשיך בדרך, זה בהחלט יכול להיות מקור לתסכול.

 

המסלול הביתי

אחת הדרכים היותר נעימות להטעין את האוטו היא באמצעות חיבור לעמדה ביתית של אחד מחברי קהילת PlugShare – יישומון של בעלי רכבים חשמליים שמזמינים, בתיאום מראש, לעשות שימוש במטען הביתי שלהם. PlugShare היא למעשה קהילת בעלי הרכבים החשמליים הגדולה בעולם ועשרות אלפי אנשים ברחבי העולם משתשים בה מדי יום כדי לאתר עמדות טעינה בדרך. מעל 150,000 עמדות טעינה בצפון אמריקה ואירופה מסומנות על מפותיה (כולל ישראל).

plugshare צילום מסך

היישומון מאפשר לכם לאתר עמדת טעינה על פי חיתוכים שונים (סוג מטען, סוג חיבור, ביתי, ציבורי וכיו״ב), ליצור קשר עם בעל המטען, לברר אם העמדה לא פעילה או בשימוש, לתכנן את מסלול הנסיעה שלכם מראש וגם – לדרג תחנות, לדווח על תקלות, להוסיף עמדות ובאופן כללי להיות בקשר עם בעלי רכבים חשמליים אחרים. ולא, לא חייבים לרשום את המטען הפרטי שלכם כדי לעשות שימוש במטענים ביתיים של אחרים, אבל האנשים שמאחורי היישומון בהחלט יעודדו אתכם לעשות את זה.

בארץ יש עשרות עמדות טעינה ביתיות רשומות ביישומון, בין חולתה בצפון ועד אילת בדרום. חשוב אבל להדגיש שבארץ מסומנות עדיין העמדות של better place, מה שמקשה מעט על איתור עמדה רלוונטית.

 

אז למה זו דרך נעימה לטעון את הסוללה? מכיוון שכך זוכים להיפגש עם חברים לדרך (כן, תרתי משמע) ולהחליף חוויות עם אנשים שמבינים על מה אתה מדבר והכי חשוב – על מה אתה מקטר. זה נעים גם כי זו דרך נהדרת להגיע למקומות שהם מחוץ למסלולי הנסיעה הקבועים שלכם ולהכיר את הארץ מזווית אחרת.

 

אנחנו השתמשנו בשירותי היישומון כמה וכמה פעמים, ותמיד בהצלחה מרובה. פעם אחת יצא לעצור באחד מיישוביי הכוכבים, בחזרה מטיול בצפון. בעל הבית היה נחמד ומאיר פנים, חיברנו את האוטו שלנו למטען שלו, החלפנו קצת חוויות ורשמים על המכונית ועל המצב ומשם יצאנו לסיבוב ביישוב (שבו מעולם לא ביקרנו וכנראה שלא היינו מבקרים לעולם). טיילנו בחורשה נעימה, בילינו בגינת המשחקים הגדולה והמיוחדת של היישוב וקינחנו בפיצה וארטיק. כמובן שלעולם לא היינו מתכננים לבלות שם זמן מראש, אבל משלא הייתה ברירה – יצא שהעברנו שם שעתיים בכיף.

כך יצא לנו לבלות גם בבת חפר. ובהזדמנות אחרת, כשביקרנו חברים בבנימינה, מצאנו בעזרת היישומון מטען משפחתי באחד הרחובות הסמוכים. כמובן שבאותו אופן ממש יצא לנו גם לארח אנשים שהטעינו את הסוללה שלהם אצלנו בבית. לא שילמנו לאנשים שהטענו אצלם ולא ביקשנו תשלום מאנשים שהטעינו אצלנו.

 

נכון, זה לא תמיד נוח. לפעמים תמצאו את עצמכם פשוט מחכים – תלוי כמה הסוללה ריקה וכמה אתם רוצים למלא אותה. לא בכל מקום יש גינה ציבורית או מרכז מסחרי בסמוך למטען (אחרי הכל, מדובר על מטענים בבתים של אנשים, שלא תמיד גרים במרחק הליכה ממרכז כזה) ולא תמיד יש זמן או חשק לקשור שיחה עם אנשים זרים. גם מזג האוויר לא תמיד מאפשר שהייה ממושכת בחוץ. ולפעמים, בואו נאמר את האמת, פשוט רוצים להגיע. בפעמים שהשתמשנו ב-PlugShare, עשינו את זה במסגרת טיול משפחתי כאשר ממילא היה לנו זמן ולא מיהרנו לשום מקום.

 

המסלול היצירתי

מעבר לאפשרויות הציבוריות והביתיות, כל שקע הוא, בעצם, מקור פוטנציאלי לטעינה. כפי שנרמז מהשם, זה דורש מחשבה יצירתית מדי פעם (וכמו כל דבר, ככל שתתמידו כך תהיו יצירתיים יותר) ולפעמים דורש להתגבר על תחושת ה״לא נעים״ ופשוט לבקש. לנו עדיין לא אמרו לא.

 

כך היה כשנסענו באחד מסופי השבוע לעיינות צוקים (עין פשחה), בצפון ים המלח. כיוון שחלק ניכר מהדרך לשם היא ירידה תלולה הגענו עם אחוז גבוה יחסית של סוללה טעונה. בחזרה, כמובן, שמחת הירידה הופכת לאימת העלייה. וזאת, מה שקוראים עלייה-עלייה. מה גם שיש דרך לעשות עד שמגיעים לעלייה וגם בחנייה עצמה הסוללה מאבדת אחוז או שניים. יכול להיות שאפשר לעשות את הדרך הזו הלוך ושוב ללא טעינה. אבל עם שלושה ילדים צעירים באוטו, לא היינו במצב רוח להמר.

ניגשנו למנהל האתר וביקשנו ממנו לחבר את המכונית לשקע. לשמחתנו, הוא נענה בחיוב. זה אמנם דרש קצת תמרון מבחינת העמדת האוטו, אבל בעזרת הכבל הארוך שלנו והרצון הטוב של אנשי הרשות הצלחנו לטעון את האוטו. זה לא ביטל לחלוטין את החשש מפני העלייה הארוכה, אבל זה בהחלט מיתן אותו. בכל זאת, אנחת רווחה גדולה נשמעה כאשר הגענו למעלה הר הצופים, משם תוואי הדרך שוב מתהפך והופך לירידה גדולה המאפשרת את הטענת הסוללה. באותו אופן ממש יצא לנו לטעון את האוטו גם בשמורת תל אפק.

 

בהזדמנות אחרת, בחיפה (אחרי שהגענו אליה בזכות המטען הציבורי בפארק רמת הנדיב), השכרנו בית פרטי בכרמל לכמה ימים. במקרה ובמזל גדול למשפחה שאצלה התארחנו הייתה חניה פרטית מתחת לבית ובו נקודת חשמל. ביקשנו להשתמש בו. האישה שהשכירה לנו את הבית לא שמעה על רכבים חשמליים לפני ואמנם קצת היססה לפני שהסכימה אבל אחרי שהבטחנו לה שאין חשש וגם הצענו לשלם היא נעתרה (ולבסוף גם ויתרה על התשלום). וכך היה גם כשהתארחנו במלון ״בינהרים״ שבגדעונה, למרגלות הגלבוע. התקשרנו מראש לשאול אם אפשר יהיה לחבר את האוטו ומנהל המלון הסכים מיד. גם במקרה הזה, השירות ניתן לנו ללא תשלום. יש עוד דוגמאות רבות, אבל העיקרון ברור – במקום שיש שקע וקצת רצון טוב, רוב הסיכויים שתצליחו להטעין את האוטו.

 

השורה התחתונה

הניסיון שלנו מעיד שאפשר להסתדר עם מכונית חשמלית גם במצב הקיים היום של תשתית חלקית (בלשון המעטה). זה רחוק מלהיות מצב אידיאלי, לפעמים זה מעט מסורבל ולעיתים דורש קצת חוצפה (מנומסת) ומחשבה יצירתית וסבלנות. כמובן, כמו שקורה בתחומי חיים רבים אחרים, ככל שתתרחקו מהמרכז וככל שתצפינו (יותר מאשר תדרימו) יהיה לכם יותר מורכב להטעין את האוטו. אבל, כמו כל דבר אחר בחיים, זה עניין של היצע וביקוש – ככל שתהיה דרישה גדולה יותר בארץ כך המענה יגיע מהר יותר.

 

הצלחנו לשכנע שנהיגה ברכב חשמלי בישראל אפשרית? בדיוק להיפך? כתבו לנו בתגובות.
ואם עולות שאלות, יכול היות שכבר ענינו עליהן פה.

תגובה אחת

  1. אברהם פרידמן ב- 04/09/2018 בשעה 5:32 pm

    האם ישנם גם עמדות טעינה מהירות? אני שוקל לקנות אופנוע זירו. תודה

השאר תגובה