רכב חשמלי בכפר אנגלי? לא לכל אחד

מכוניות חשמליות באנגליה

מכוניות חשמליות באנגליה – על הפער בין הדימוי למציאות. פוסט אורח

 

אנגליה נהנית מדימוי של ממלכת המכוניות החשמליות. בדמיון שלנו, שחיים במציאות שבה מספר הרכבים החשמליים נספר במאות, באנגליה כל רכב שני הוא חשמלי ובכל קרן רחוב מוצבת עמדת טעינה. אולי אפילו כמה. כי עד כדי כך הם מתקדמים שם באנגליה שברור שיש שם תחרות בין חברות טעינה.

זה דמיון מבוסס נתונים. אנגליה ניצבת במקום השלישי (אחרי נורבגיה וגרמניה) במספר המסירות של רכבים חשמליים. וב-2018 היא רשמה עלייה של 28% במכירות.

אבל מתברר שגם באנגליה מה שנכון לערים הגדולות לא בהכרח נכון לאזורים רחוקים יותר (וברחוקים יותר אנחנו מתכוונים שעה צפונית ללונדון) וכפריים יותר. אז הנה סיפורו של קרוב משפחה מדרגה ראשונה של הבלוג, שמתגורר עם משפחתו בכפר קטן באנגליה ונדלק על רכבים חשמליים ושקל ברצינות לרכוש אחד עד שנתקל בבירוקרטיה (המנומסת לעילא ועדיין, בירוקרטיה).

 


 

“אני ומשפחתי גרים בכפר קטן מאוד, כשעה צפונית ללונדון. ולמרות ששעה לא נשמעת הרבה, ההבדל בין לונדון לבין ה-countryside של אנגליה הוא שמים וארץ. בטח ובטח בכל מה שקשור למכוניות חשמליות.

 

אנחנו חיים באנגליה כבר קרוב ל-10 שנים. לעומת ישראל יש פה הרבה יותר מכוניות חשמליות על הכבישים והרבה יותר עמדות טעינה, ובכלל זה נושא מדובר; אבל עד ממש לא מזמן אני באופן אישי לא ידעתי חצי דבר על מכוניות חשמליות. הכל השתנה לפני כמה חודשים.

 

בחודש יוני האחרון נערך לא רחוק מאיתנו כנס גדול של Fully Charged. זה אולי נושא לפוסט בפני עצמו, אבל בגדול Fully Charged זו תכנית יוטיוב בריטית שכולה מוקדשת לרכבים חשמליים ואנרגיות מתחדשות. לא ששמעתי עליהם עד אז.. אבל מאז הדבקתי פערים.

 

חווית הכנס הייתה לא פחות ממטלטלת. עד כדי כך. המספר העצום של המציגים והדוכנים הוכיחו מעל לכל ספק כמה התחום של רכבים חשמליים חי ומפותח ופעיל באנגליה. נדהמתי מהאנרגיה שהיתה בכנס ונמלאתי פליאה על העובדה שרוב רובם של האנשים שחיים בעולם שמחוץ לכנס (כולל אני, כן) בעצם לא יודעים כמעט כלום על מכוניות חשמליות. פתאום זה נראה מוזר.

 

בסופו של הכנס (שנמשך יומיים שלמים ונערך, באופן אירוני, בסילברסטון – המרכז הראשי למרוצי מכוניות בבריטניה וכולל מסלול של פורמולה 1) כבר הייתי מומר לחלוטין ובלבי גמלה החלטה להחליף את מכונית הדיזל(!) שלנו למכונית חשמלית. חייבים. עכשיו. מיד.

 

ואז מיד החלו לצוץ בעיות.

הבעיה הראשונה היתה בתחום הפיננסי. מכונית חשמלית טובה זו הוצאה גדולה למשפחה שלנו כרגע. נכון, וברור שבטווח הארוך החיסכון הוא עצום, אבל בטווח המיידי לנו, ולעוד הרבה משפחות שנמצאות בשלב שלנו בחיים, אין בהווה את הכסף הדרוש כדי לקנות משהו שיעזור לנו לחסוך כסף בעתיד. ולצערנו, שוק המכוניות החשמליות המשומשות עדיין בחיתוליו.

אבל בואו נניח שאת החלק המימוני עוד היינו מצליחים לפתור. הבעיה השניה, והגדולה יותר, היתה בכלל מערכתית. וכאן באים לידי ביטוי הפערים העצומים בין המרכז לפריפריה, בין העיר לכפר.

אז בלונדון, כפי שאתם אולי יודעים, עסוקים היום בחיפוש פיתרונות יצירתיים למיקום תחנות טעינה שתהיינה גם ציבוריות וגם נגישות. פיתרון יצירתי אחד שכבר פועל ברחובותיה של לונדון הן עמדות טעינה שממוקמות בתוך עמודי חשמל ומאפשרות חיבור לרכב. כבר היום יש  לונדון רחובות שבהם עמוד חשמל אחרי עמוד חשמל מתפקדים גם כעמדות טעינה. ממש אמריקה. או נורבגיה במקרה שלנו.

 

הגינה שבפתח הבית

הגינה שבפתח הבית

באופן אולי קצת אבסורדי אצלנו בכפר, למרות שיש הרבה יותר מקום והרבה פחות צפיפות, הרבה יותר מורכב להקים עמדות טעינה. בכפר כמו בכפר, לבתים רבים יש חניה פרטית המאפשרת התקנה של עמדת טעינה ביתית. אבל לנו אין חניה פרטית. לכן, לו היינו מתקינים עמדת טעינה בבית הכבל בין האוטו לעמדה היה עובר על המדרכה הציבורית, דבר שהוא אסור מפאת הסכנה לציבור (!health and safety).

נחוש למצוא פיתרון, כתבתי למשרד העוסק בענייני הסביבה במועצה האזורית שלנו. תיארתי בכמה משפטים את מצב העניינים ושאלתי מה האפשרויות העומדות בפנינו כבעלים (עתידיים עדיין) של רכב חשמלי. שאלתי גם, על הדרך, אם בכלל יש למועצה מדיניות פיתוח בנוגע לרכבים חשמליים. התשובה הגיעה כבר למחרת (כבר אמרנו, בירוקרטיה אדיבה ומנומסת) מבחור בשם פול טאקר. בתשובתו שיתף אותי פול בקושי דומה שהוא נתקל בו בעצמו בעת ששקל לרכוש רכב חשמלי, סיפר לי שבאזורים אורבניים (קרי, לונדון) יש כבר עמדות טעינה בעמודי חשמל אבל, בתכל’ס, אין כרגע כל כוונה להטמיע את הטכנולוגיה הזו באזורנו. או כמו שהוא ניסח את זה:

I am not aware of any intention or possibility to bring this technology to rural Northamptonshire at present.

 

לסיום הוא הבטיח לי שהמועצה מחוייבת לנושא של קידום רכבים חשמליים אבל אין לה מספיק כסף ואיך המועצה פנתה לממשלה כדי לקבל כסף למימון הורדת רכבים מזהמים מהכביש ואיך בעתיד יוקמו תחנות טעינה וכן הלאה. כלומר, יש תכניות. אבל לעתיד. והן קצת רחוקות מדי ומתממשות בקצב קצת איטי מדי. אפילו הוא הודה שבשורה האחרונה אין לו “more positive news” ואיחל לי “all the best regard with your EV intentions”.

 

מודה שהתרשמתי ממהירות התשובה וגם מכנותה. אבל בשורה התחתונה חדשות לא מעודדות. מי שגרים הרחק ממרכזי הערים ואין ברשותם חניה פרטית למעשה לא יכולים להחזיק מכונית חשמלית. למרות ההתפתחות המואצת בתחום עדיין אין באמת תשתית רחבה ומקיפה לטעינת רכבים חשמליים לאורכה ולרוחבה של אנגליה.

 

בשלב הזה עוד הייתי די נחוש. עד כדי כך ששקלנו לרגע להסב חלק מהגינה שבפתח הבית לחניה. אז שוב כתבתי לפול והודיתי לו על התשובה, ושיתפתי אותו במחשבה על הגינה ושאלתי – קיוויתי – אם יש איזו תכנית ממשלתית או אזורית שיכולה לעזור במימון של שיפוץ כזה או לפחות בקיצור תהליכים בירוקרטיים. בכל זאת, מדובר על פרויקט שעלותו כ-45,000 ש”ח וכרוך בהנמכת המדרכה (הציבורית) והיתרים ואישורים רבים מספור. גם הפעם הגיעה תשובה במהירות, ביעילות ובאדיבות. וגם הפעם לא היו בתשובה בשורות:

 

Unfortunately I am unaware of any scheme’s you mention involving combining EV charge points and driveway conversion, although I’m sure there must be some private companies who would be willing to provide options for this. Sounds like a good idea so good luck.

 

לפחות גם הוא חשב שזה רעיון טוב. אז כרגע הגענו לסוג של מבוי סתום. לנו לא תהיה חניה פרטית בקרוב ועד אז לא נראה שיש פיתרון טוב שיאפשר לנו להשתמש ברכב חשמלי ביום-יום.

 

אני די בטוח שהפיתרון טמון דווקא במגזר העסקי ולא בציבורי. אולי אכתוב מכתב לאחת החברות ואציע להן להקים אצלנו בכפר עמדה.. נראה.

בינתיים, למרות שמבחוץ יש רושם שאנגליה כבר פתרה את כל בעיות התשתית לרכבים חשמליים, מתברר שגם כאן, אפילו כאן, עוד רחוקה הדרך”.

 


 

השאר תגובה