מהפכת הרכב החשמלי בישראל – התקוות, ההצהרות, התכל’ס

כשקנינו את הרכב החשמלי שלנו יצאנו מנקודת הנחה שמהפכת הרכבים החשמליים בישראל נמצאת מאחורי הסיבוב. עוד רגע והיא פורצת

נכון, בשטח לא היו סימנים ממשיים שבישרו על בואה המתקרב של המהפכה, אבל איכשהו המציאות היתה פחות רלוונטית ולא נתנו לעובדות לבלבל אותנו.

 

היום, אחרי ארבע וחצי שנים עם ניסאן ליף חשמלית, אנחנו יכולים לעצור לרגע ולבחון

  • מה קיווינו
  • מה הצהירו
  • ומה קורה בזירת הרכב החשמלי בישראל בפועל

 

התקווה – בשורת הרכב החשמלי כבר כאן. כמעט

דרמה בשווקי הרכב בעולם המפותח

לפני חמש שנים, כשהתחלנו את הבירורים על רכישת רכב חשמלי בישראל, ידענו שבמדינות העולם המפותח מתחוללים שינויים דרמטיים בשוק הרכב. עקבנו בעניין אחר מספרם העולה של דגמי רכב חשמלי שצצו חדשות לבקרים בשווקים מתקדמים, למדנו שמדינות העולם המערבי מתחילות תהליך של ניקוי הערים מרכבים מזהמים, מתקינות תקנות וקובעות יעדים להפסקה הדרגתית של מכירת רכבי בעירה פנימית (כלומר כאלו עם מנוע, שמשתמשות בדלק ודיזל). רק בשביל לסבר את האוזן, זיהום אוויר בכלל, ומתחבורה בפרט, עולה למשק מיליארדי מיליארדים בשנה. וחמור מזה, מאות אנשים חולים ומתים כתוצאה ממנו – וזה אומר ה-OECD, לא אנחנו.

 

אז שכנענו את עצמנו שישראל לא תוכל להמשיך לשבת על הגדר.

וכך, מצויידים באמת הפנימית שלנו, מחוזקים בהבטחות עיקשות מצד היבואן שעוד רגע הוא פורס עמדות טעינה לאורכה ולרוחבה של הארץ, הרגשנו שהנה, זה קורה.

 

כשזה לא קרה ידענו להסביר לעצמנו למה המהפכה קצת מתעכבת.

המשכנו להאמין שהיא פשוט תקועה במכס, שעוד רגע מתקנים את התקנה הנכונה, שרק סוגרים פינות אחרונות עם חברת חשמל והנה, גם אנחנו עושים קפיצה נחשונית אל עתיד נקי יותר.

 

מהפכת הרכב החשמלי בישראל מתעכבת, אנחנו לא מתייאשים

קשה לשים את האצבע על הרגע המדויק שבו הבנו, וממש הודנו בינינו לבין עצמנו, שזה יקח זמן. זה היה יותר תהליך של התפכחות מאשר הבזק. לא ידענו להעריך בדיוק כמה זמן זה עוד יקח, אבל שיערנו שיותר מחודשיים-שלושה שהבטיח היבואן.

 

כמובן שמבחינתנו, כבר לא היתה דרך חזרה.

הניסאן ליף החשמלית כבר הייתה ברשותנו חודשים ארוכים בשלב הזה. ולא שרצינו לחזור אחורה. וממילא באותו זמן כבר לא באמת היה לנו משנה אם תהיה או לא תהיה תשתית. אם יצמח שוק או לא. אם המהפכה תתממש או תתמוסס.

 

כבר לא היה לנו כל כך אכפת משתי סיבות עיקריות – רגשית ופרקטית:

א. מהבחינה הרגשית פשוט נקשרנו לניסאן ליף שלנו.

נהננו מאוד לנהוג ולנסוע בה. מעבר לכל סיבה הגיונית וטובה אחרת להחזיק רכב חשמלי –חיסכון בכסף, אוויר נקי, חדשנות – חוויית הנהיגה ברכב החשמלי היא כל כך טובה שקשה לחזור אחורה. השקט, החיים ללא אדי דלק וגם סתם התכנון הפיזי של המכונית הופכים את חוויית המשתמש בה למושלמת. קשה לוותר על איכות כזו של חווית נהיגה.


ב. מהבחינה הפרקטית, הבנו שאנחנו מסתדרים בכל מקרה.

ברור שאנחנו עדיין הכי בעד פיתוח תשתית טעינה ארצית לרכבים חשמליים. תשתית טעינה חשמלית ציבורית תהפוך את חיינו בדרכים לקלים ופשוטים עוד יותר.

אבל אחרי כמה חודשים עם המכונית הבנו ש-90% מהזמן אפשר להסתדר בקלות עם הטעינה. לצרכים היומיומיים שלנו הטעינה הביתית מספיקה לגמרי ואנחנו אפילו לא צריכים לטעון את הסוללה עד הסוף.
נכון, לאילת אנחנו לא יכולים לנסוע עם הרכב. אבל בכנות, המכונית הקודמת שלנו צרכה דלק ללא הכרה אך הייתה בלתי כשירה מ-1,000 סיבות אחרות. גם איתה לא היינו יורדים לאילת. אז מה זה כבר משנה עם איזה רכב לא יורדים לאילת?

 


 

ההצהרות – מהפכת הרכב החשמלי על הדף

מה שכן, המשכנו לעקוב בעניין אחרי התפתחות התשתית הממשלתית לטעינת רכבים חשמליים בישראל.

הבטחות, כוונות והשתדלויות ממשלתיות

קראנו כתבות בעיתונות, הקשבנו להצהרות של פוליטיקאים, דפדפנו בעלוני שיווק והתפתינו להאמין לשמועות בוואטסאפ. הפער בין המילים לבין המעשים נותר גם היום, ארבע וחצי שנים אחרי שקנינו את הרכב החשמלי שלנו, גדול מדי. עדויות אמיתיות לשינוי הן עדיין מעטות מדי.

 

אבל! למרות הפער המטריד בין מה שאומרים לבין מה שעושים, מי שבכל זאת מגרד קצת את פני השטח וחופר מתחת לתילי מילים, יכול בהחלט לזהות, איך נאמר בזהירות, מגמה של התחלה של שינוי. מתחת לפני השטח דווקא מתרחשים לא מעט תהליכים של בדיקות וניסויים ויש גם מי שפועלים לשינוי בתחומים של מדיניות ורגולציה.

 

איך אנחנו יודעים? מחקר וקריאה בכתובים מגלה פעילות ממשלתית מסועפת. מאחורינו כמעט עשור של כינון מאמצים ממשלתיים, הצהרת הצהרות, ייסוד והרחבה של תכניות ובאופן כללי – השתדלויות.

 

הנה כמה ציוני דרך מרכזיים שמשאירים אותנו אופטימיים:

  • בפברואר 2010 הממשלה החליטה שהיא תתאמץ להפחית את התלות בנפט בענף התחבורה (החלטה 1354, למדקדקים);
  • לקח עוד שנה ובינואר 2011 הממשלה הכריזה שתייסד תכנית לאומית להפחתת התלות בנפט (החלטה 2790);
  • עוד שנתיים חלפו ואנחנו כבר בינואר 2013. הממשלה (במסגרת החלטה 5327) מחליטה מיני החלטות ומציבה יעדים. ביניהן ההחלטה שעד שנת 2025 60% מהתחבורה בישראל לא תהיה תלויה בנפט.
  • ארבע שנים מאוחר יותר, בואכה ינואר 2017, הממשלה מרחיבה את ייעודה של מנהלת תחליפי הנפט ומאז, בלי ששמתם לב, אנחנו חובקים את ״התכנית הלאומית לתחליפי דלקים ותחבורה חכמה״, שמפעילה המינהלת לתחליפי דלקים ותחבורה חכמה, שיושבת במשרד ראש הממשלה. לתכנית הוקצו כמעט 250 מיליון שקלים והיא אמורה לעשות שלל פעולות בתחום המחקר, הפיתוח, שיתופי הפעולה, הניסויים, הגברת המודעות ועוד ועוד.

 

בערוץ אחר, ובמקביל, הממשלה מייסדת תכנית לאומית נוספת שגם לה זיקה לתחום הרכב החשמלי: ״התכנית הלאומית למניעה ולצמצום של זיהום אוויר בישראל״ (החלטה 707). בין עשרות סעיפי התכנית, כתוב גם שהיא תעודד שימוש ברכב חשמלי בישראל.

 

אוסף קצר של הצהרות מהזירה הפוליטית בעת האחרונה:

  • השר להגנת הסביבה זאב אלקין הצהיר שכל ציי התחבורה הציבורית יפעילו אוטובוסים חשמליים (2017).
  • שר התחבורה והמודיעין ישראל כ”ץ תמך ואמר שאוטובוסים חשמליים יופעלו בכל רחבי הארץ (2017).
  • שר האנרגיה יובל שטייניץ הכריז ש מ-2030 המדינה לא תאפשר יותר ייבוא מכוניות בנזין ודיזל; התחבורה תהיה מבוססת על גז וחשמל (2018).
  • מנכ”ל משרד האנרגיה אודי אדירי אמר שמשרדו פועל להסדיר את אספקת החשמל לרכבים חשמליים בעמדות טעינה (2018).

 


 

המעשים – מה קורה תכל׳ס בישראל

אז כוונות, הצהרות ותכניות יש למכביר. ופה ושם יש גם קצת כסף. והמון משרדי ממשלה שעוסקים בנושא, מכל מיני זוויות וכיוונים – סביבה, רוה״מ, כלכלה, תשתיות, תחבורה, אנרגיה, אוצר (וזו רשימה חלקית). ועדיין, כשאנחנו קמים בבוקר ושואלים את עצמנו מה השתנה, קשה לראות את השינויים בעיניים. אז מה מבין כל ההחלטות המבטיחות האלו מתורגם לפעולות ממשיות בשטח?

 

משרד התחבורה

משרד התחבורה, למשל, עושה מיני צעדים. ביניהם:

 

1. שינוי תמהיל כלי הרכב

כלומר, שינוי ההרכב של המכוניות שמתרוצצות על הכבישים כך שיהיו פחות מכוניות פרטיות מזהמות ויותר כלי רכב דו גלגליים וחשמליים. אחד הצעדים המרכזיים בכיוון הוא האישור שניתן לרכב חשמלי זעיר – כמו City Spirit או Lichi – לנוע על הכבישים. הם אמנם זעירים אך מצוידים בכל האישורים ואמצעי המיגון הנדרשים כדי לנוע בבטחה בדרכים עירוניות. עד כדי כך שבמקומות שונים בארץ רכב חשמלי זעיר משמש היום כרכב הצלה.

לא רחוק היום ואל מרכזי הערים הגדולות יורשו להיכנס רק מכוניות פרטיות שאינן מזהמות. בעשרות רבות של ערים ברחבי אירופה זוהי כבר מציאות חיים. גם בארץ נעשים צעדים ראשונים בכיוון, חלקם הצהרתיים (אבל כבר אמרנו שגם הצהרת כוונות היא חשובה) וחלקם ממש מתרחשים בפועל.

עיריית חיפה השיקה לפני מספר חודשים תכנית חלוצית בעלת השם שאינו משתמע לשתי פנים: ״בחיפה אין כניסה לרכבים מזהמים״. הרעיון בגדול הוא להגביל בהדרגה את כניסתם לעיר של רכבי דיזל שלא עומדים בתקן יורו 4 לזיהום אוויר. גם ירושלים הכריזה כי תגביל כניסה של רכבים מזהמים לחלק ממרכז העיר מינואר 2019. עוד חזון למועד.

 

2. החלפת צי הקטנועים של משרד התחברה לחשמלי

על הדרך, כל יחידה ממשלתית שמשתמשת בקטנועים יכולה לרכוש קטנועים חשמליים במסגרת המכרז שהוציא מינהל הרכב הממשלתי.

 

משרד האנרגיה

משרד האנרגיה אינו טומן ידו בצלחת. יעד 4.2 בתכנית העבודה של המשרד לשנת 2018 מוקדש להרחבת השימוש בתחליפי דלקים לתחבורה. המשרד מציב שתי תפוקות עיקריות בתחום הרכב החשמלי:

  1. אימוץ של תקנים נדרשים לכלי רכב (עד דצמבר 2018)
  2. השלמת המכרז לפרישת עמדות טעינה לרכב חשמלי בארץ (מרץ 2019)

עכשיו רק נותר לנו לעקוב אחר ביצוע.

 

המשרד להגנת הסביבה

ואיך אפשר בלי המשרד להגנת הסביבה, שיחד עם קק״ל הכריז ב-2016 על הקמת מערך לשיתוף רכב חשמלי בישראל. במכרז זכו חיפה, ארבע רשויות באזור מפרץ חיפה ונתניה אך בינתיים הוא הושק רק בעיר חיפה, בהיקף של 100 מכוניות מסוג רנו זואי. בהמשך הוא אמור להתרחב גם לקריות. עתירה מינהלית שהוגשה נגד המיזם נדחתה באפריל 2018 והוא צפוי להמשיך לפעול בחיפה גם השנה.

ועוד,
ב-2017, המשרד להגנת הסביבה סייע למפעילים שונים של תחבורה ציבורית לרכוש 62 אוטובוסים חשמליים. והנה, אחד האוטובוסים בקו מספר 5 של חברת ״דן״ הוא חשמלי. וכפי שנכתב באתר החברה, הוא נוסע 250 ק״מ בין טעינה לטעינה ולכן מספיק לרוב הקווים העירוניים ביום עבודה רגיל. חברת ״דן״ מתכוונת להסב 25% מצי האוטובוסים שלה לחשמליים בשנים הקרובות. וזה רק הגיוני, שכן, כפי שכתוב עוד באתר החברה, ״עלות התחזוקה של האוטובוס החשמלי נמוכות בכ-25% מעלות התחזוקה של אוטובוסים בעלי מנוע דיזל, כאשר עלות האנרגיה לקילומטר נסיעה היא כשליש מעלות הנסיעה באוטובוס דיזל״. אז למה לא באמת?

 


 

השורה התחתונה

דוח רחב היקף בנושא רכב חשמלי בישראל שיזם משרד האנרגיה וערך מוסד שמואל נאמן (ופורסם משום מה באנגלית) קובע באופן הכי פשוט ומדויק: ״ישראל היא מדינה קטנה, עירונית מאוד וצפופה. היא מאופיינת בתלות גבוהה במכונית הפרטית, נסועה גבוהה ודרישה הולכת וגדלה להחזיק רכב – למרות המיסים הכבדים והמחיר הגבוה. לישראל אין משאבי נפט אבל יש לה מאגר משמעותי של גז טבעי, פוטנציאל גדול להפקת אנרגיה סולארית, תעריפי חשמל אטרקטיביים ותמריצי מס לרכישת רכבים חשמליים. בנסיבות האלו, ישראל היא מועמדת מובילה לאימוץ נרחב של רכבים מסוג זה״. ומכיון שכך, אנחנו ממשיכים להאמין שהמהפכה בדרך.

 

ועל רקע העשייה הממשלתית המבורכת אך המדשדשת עדיין, חייבים גם להגיד שמה שתורם הכי הרבה לעלייה בשימוש ברכב חשמלי הוא בכלל לא מסובך וגם בכלל לא יקר – הנגשת מידע מדויק ואמין לציבור הרחב. מתברר, ועל כך בהזדמנות אחרת, שככל שאנשים יודעים יותר על איך נראים החיים עם רכב חשמלי כך עולה הסיכוי לרכוש רכב כזה. אנחנו יכולים להעיד מהניסיון הפרטי מאוד שלנו שראינו את זה קורה בעיניים: ככל שאנחנו מסבירים לבני משפחה וחברים על איך זה לחיות עם רכב חשמלי כך הם שוקלים באמת וברצינות לרכוש אחד. ובשביל זה אנחנו פה.

 

כרגיל, נשמח לתגובות ושאלות מכל סוג.
ואם עולות שאלות, יכול היות שכבר ענינו עליהן פה.

‏4 תגובות

  1. אלירן נגר ב- 22/07/2018 בשעה 11:23 pm

    *👨‍👩‍👧‍👦 אנו מתאגדים להעלאת המותג “טסלה” Tesla על כבישי הארץ!*

    כיום, כ-3.5 חודשים לאחר הפתיחה, אנו מונים כ-5250 חברים ועוד היד נטויה. מתכוונים להשתמש בגורם המספרי ומתוכו בצרכנים פוטנציאליים רציניים, כמנוף השפעה על גורמים רבים מבית ומחוץ, להגשמת המטרה.
    הפנייה נעשית לכל הגורמים, גם בכירים ובכירים מאוד בארץ ובחו”ל, ללא משוא פנים, בגובה העיניים ועם רצינות כוונות ותוכניות פעולה התואמות לקו ולחזון של אנשים כאילון מאסק, עובדיו הכשרוניים והמצויינים בטסלה ועוד.

    בעמק הסיליקון של המזרח התיכון, מדינת ההי-טק הדמוקרטית המובילה באזור, ראוי שנוכל גם לבחור ולרכוש את מותג הרכב החשמלי המוביל בעולם, המשווק כמעט לכל קצוות תבל מלבד ישראל.

    בשורה שמביאה איתה חיסכון עצום מידי חודש, כלי רכב חשמליים שקטים, בעלי טווח ארוך במיוחד, מהירים, יעילים, בטיחותיים, מובילים טכנולוגית ומתעדכנים, עם דמי אחזקה נמוכים משמעותית מרכבי בנזין ודיזל (בעירה פנימית) – ובלא דלק, זיהום, עליית מחירים ומיסוי ללא גבולות, אחזקה גבוהה, בלאי מוגבר ועוד.

    ניתן אף לבחור ולהגיע לעצמאות אנרגטית מלאה, בשילוב פאנלים או רעפים סולאריים, סוללות לבית ועוד מוצרים מבית טסלה, כל זאת מאנרגייה מתחדשת ונקייה ועם תמיכה של תוכניות מימון וליווי בנקים מובילים.

    גם רכבי הפנאי, המשאיות והספורט אינם מוזנחים, ובשנת 2019 נתבשר ונתעדכן גם בתחומים אלו, כשהשיווק הראשוני מכוון בעולם ל-2020.

    אנו פועלים בלא אג’נדות נסתרות, ומתוך ייעוד ואידאל, המשותף לזה של מאסק והצוותים בטסלה, למען עתידה של האנושות וישראל בתוכם על פני כדור הארץ ומחוצה לו, ואנו אוהבי הארץ.

    הצטרפו וצרפו עוד היום כמה שיותר שותפים ושותפות למטרה.
    זה למענכם, למעננו ובייחוד למען הדורות הבאים.

    באהבה.
    מנהלי קבוצת טסלה ישראל.
    *טסלה- גם לנו מגיע!*

    בפייסבוק:
    ‏https://m.facebook.com/groups/1751139384947726

    בווטסאפ (ווצאפ):
    “טסלה ישראל – Tesla”
    ‏https://chat.whatsapp.com/88oIaRMuooFG4DxV0W0zBk

    באתר ‘עצומה’:
    *בנוסף נודה אם תוכלו לחתום על העצומה להבאת טסלה לארץ*
    ‏https://www.atzuma.co.il/teslatoisrael

  2. נדב קבלרציק ב- 22/07/2018 בשעה 5:43 pm

    אינני מסכים שמדובר בחושך מול אור. נעשו צעדים ממשלתיים רבים. במסגרת זמן מצומצמת מאוד.
    אני עובד במשרד החינוך, ויכול להעיד שכאשר מקדמים מהלך ברמה ארצית, נדרש מאמץ לא קטן ובירוקרטיה חשובה ורבה כדי שהתהליך יצליח ואוכלוסיה המגוונת תוכל להנות מהפירות.

    כל ההצהרות מדברות על העתיד. יהיה לא אחראי להבין שתוך שנה למשל מרגע כל הצהרה כל המדינה עומדת בהצהרה. לפעילות ממשלתית לוקח זמן. אני לעומת זאת, המום מהקצב הגבוהה של ההתקדמות בתחום.

    רוב האוכלוסייה יכולה להנות כבר עכשיו מרכב חשמלי.
    מדובר בבחירה זמינה, אך אין ספק שאת המודעות יש להגביר.

    לא מדובר בעיקוב של תשתיות אשר מונע התקדמות, שלהערכתי לא יתרמו הרבה, אלא עיקוב של יבואנים
    לאט לאט גם הם יישרו קו. היצרנים בעולם כבר הבינו. הכיוון ברור. המגמה רק תתגבר.

  3. גד עמית ב- 22/07/2018 בשעה 4:56 pm

    יפה מאד מאד… ונכון ההבטחה מול המציאות מרחק החושך מהאור… דווקא משרד התחבורה עשה צעד גדול עם חוק רישוי רכב…אבל זה לא מספיק, צריך הרבה יותר צעדים משמעותיים ואני כן מאמין שכאשר זה יתחיל, בישראל זה יהיה סוחף הרבה יותר מכל מדינה אחרת …. זה פשוט בנפשו

  4. עופר ב- 22/07/2018 בשעה 3:15 pm

    אכן תוכן מעניין ורלוונטי. תודה רבה.
    מיסוי מדלקים לתחושתי הוא החשש הגדול של הרגולטור. והכלי שלו זה לעקב את הגזירה זו התשתית והיצע נמוך ויקר של רכבים חשמלים או חשמלים בחלקם למכירה.

    זה שאין הסתערות על ייבוא אישי מלמד שהולך להם (רגולציה/ממשל) די טוב עם דחיית הקדמה לטכנולוגית EV.

    אפשר לראות טוב מאד את המפרסמים והיבואנים ממשיכים את פיטום השוק עם רכבים מזהמים בכל הכח. משל היו פרסומת לסיגריות של שנות ה 70.

השאר תגובה