בטוח שנגיע? 8 עצות להתמודדות עם חרדת הטווח ברכב חשמלי

חרדת טווח רכב חשמלי

ה-חרדה במעבר מדלק לחשמל היא חרדת הטווח. במקום שבו התשתית בתת-פיתוח ויש מעט עמדות טעינה ציבוריות, החרדה גדלה

גם אנחנו פחדנו. לכן, בשבועות הראשונים (אולי אפילו החודשים) עם החשמלית שלנו, העיניים שלנו נעו הלוך ושוב מהכביש אל מד האחוזים וחזרה, מחליפים בינינו מבטים דואגים על רקע הסוללה המתרוקנת. בחלל הרכב ריחפו כל הזמן השאלות: נגיע? לא נגיע? ומה נעשה אם לא?

 

הבריטית ברכב

דמיינו אותנו: נסיעה ראשונה חזרה מתל אביב, חוצים את שער הגיא בסביבות 22:00 והעלייה, שבעבר היינו חולפים עליה ללא מחשבה נוספת, הופכת לנצח קטן ומורט עצבים. מטרים בודדים לתוך העליה, מד האחוזים יורד את רף ה-20% כשלפתע קול של אישה בעלת מבטא בריטי כבד ממלא את חלל הרכב, מזהיר אותנו בחביבות:

Low battery charge. Press button to check

האמת? מייד נלחצנו. קודם כל, זו הייתה חווית המכונית המדברת הראשונה שלנו. אנחנו התרגלנו דווקא לדבר אל המכונית ולעודד אותה (״רק עוד קצת והגענו.. כל הכבוד..!״). פתאום האוטו דיבר אלינו. השיא לנו עצות.

אבל מעבר לזה היה המובן מאליו: אמצע הלילה, עלייה אימתנית, אף לא עמדת טעינה אחת במרחק סביר והסוללה בשלה – מתרוקנת בקצב קבוע.

 

ניצבנו בפני דילמה מייסרת: הסוללה אזלה במהירות ככל שהעלייה התקדמה ואיתה עלה גם מפלס החרדה שלנו. צ׳יק צ׳ק הבנו שנסיעה אטית מבזבזת פחות מהסוללה. הבעיה הייתה שככל שהאטנו את הקצב כך היה לנו יותר זמן לפחד. ניצלנו אותו כדי לשקול למי כדאי להתקשר שיבוא לחלץ אותנו. כמובן, השיקול המרכזי לא היה מי הכי קרוב אלא מי ילעג לנו הכי פחות (גם זו סוג של חרדה).

 

טויסט בעלילה? פתרונות יצירתיים!

העפלנו לשורש-שואבה. מצב האחוזים בסוללה הפך חד ספרתי. כעבור 200 מטר, טויסט בעלילה: מד האחוזים התחיל להבהב והפסיק לתת חיווי על מספר האחוזים המדויק שנותר עד להתרוקנות מוחלטת של הסוללה.

במילים אחרות, ידענו שבסוללה נותרו אחוזים בודדים ממש, שאין עמדת טעינה סמוכה ושנותר לנו לגמוא מרחק של כ-8 ק״מ. המישור היחסי (מדהים כמה מהר התפתחה אצלנו רגישות טופוגרפית) שבין שורש-שואבה לבין קריית-יערים גבה ודאי עוד אחוז או שניים, לא ידענו. בירידה החדה מאבו-גוש לכיוון מבשרת הצלחנו לסחוט מספיק אנרגיה בשביל לעלות את העלייה האחרונה ומשם, גולשים על הירידות של הקסטל, צלחנו את המרחק שנותר עד הבית.

בסופו של דבר, הצלחנו להגיע בלי לשמוע את האזהרה החביבה והאחרונה בהחלט של הגברת הבריטית:

Very low battery charge. Search for nearest charging station.

קלאסיקה של אנדר-סטייטמנט בריטי. אולי היא לא רצתה לדרוך לנו על יבלות. אולי היבואן ביטל את ההודעה הזו מתוך התחשבות. ואולי יכולנו לנסוע עוד חמישה קילומטרים. לעולם לא נדע.

 

אבל, אם להיות כנים, באותן עליות בדיוק בשעות ערב מוקדמות של מוצאי שבת אחרת, עם שני ילדים ותינוקת, היינו חרדים מספיק בשביל לעצור בתחנת הדלק בשורש ולבקש מהמתדלקים שם להתחבר לנקודת חשמל לחצי שעה. הם נענו ברצון. לא הרווחנו המון סוללה בחצי שעה הזו. כן הרווחנו את ההבנה שכמעט בכל מצב אפשר לחשוב על פתרונות יצירתיים.

 

אגב, מאז התחוללו שינויים דרמטיים בקטע הכביש שבין שער הגיא לירושלים, וחזרה. השיפוץ בדרך לירושלים מיתן מעט את העליות לכיוון שורש, עובדה המשפיעה לטובה גם על התרוקנות הסוללה. וגם בכיוון ההפוך, העלייה של הקסטל, מירושלים לכיוון שער הגיא, מותנה עד כדי כמעט ביטול – מה שחוסך הרבה מאוד אנרגיה במונחי סוללה.

 

אז מהי בעצם ״חרדת הטווח״?

״חרדת הטווח״ (range anxiety) היא חרדה (אמתית) מכך שהסוללה תיגמר לפני שנגיע ליעדנו וניתקע באמצע הדרך. באופן טבעי, ככל שתשתית הטעינה פחות מפותחת, כך מפלס החרדה עולה. היום, עם העלייה בטווח הסוללה וככל שיש מספיק עמדות טעינה ציבוריות לאורך הדרך הולכת ומתפתחת חרדה חדשה – החרדה מפני משך הטעינה (charging time anxiety). ללמדנו שחרדות לא נגמרות, הן רק מתחלפות.

 

ומה אפשר לעשות כדי להתגבר עליה?

  • קודם כל, לא צריך לפחד. במקרה הכי גרוע תזמינו גרר. לא נעים, לא נורא. יש בינינו גם מי שנתקעו באמצע הדרך ללא דלק ונזקקו לבקבוק פלסטיק ריק וחבר טלפוני זמין. וממילא, במדינה קטנטונת כמו שלנו, בשום מקום אי אפשר באמת להיות מאוד רחוקים משקע בקיר. רוב האנשים, רוב הזמן, ישמחו לעזור לכם ויאפשרו לכם להתחבר לנקודת חשמל.
  • כמובן, בשביל שתוכלו לעשות את זה, תצטרכו לשמור בתא המטען כבל לחיבור לחשמל ביתי. זה לוקח יותר זמן להטעין ככה את הרכב, אבל כשאין ברירה.. אין ברירה.
  • אבל אל תהפכו את זה לשיטה.. תכננו מראש את מסלול הנסיעה הקצר ביותר (אתם ממילא עושים את זה עם תוכנת הניווט שלכם) ודאו שאתם מכירים את תוואי הדרך ויודעים איזה סוג של נסיעה צפויה לכם. שימו לב שאתם יוצאים לדרך עם סוללה טעונה במלואה. לפעמים 3% זה כל ההבדל בין להגיע לבין להיתקע.
  • סעו קצת יותר לאט ולחצו בעדינות על  דוושת הגז. ככל שתלחצו חזק יותר, מהר יותר ולעתים קרובות יותר כך תבזבזו יותר מהסוללה (מה שנכון גם ברכב הרגיל שלכם).
  • בהמשך לסעיף הקודם, בחרו באפשרות של נסיעת ECO. דוושת הגז תהיה פחות תגובתית והמהירות של הרכב תפחת מאליה.
  • וגם, הקפידו על צמיגים דקים (ככל הניתן). ככל שהצמיג רחב יותר החיכוך גבוה יותר והרכב משתמש באנרגיה רבה יותר.
  • העלו מעט את הטמפרטורה בתוך הרכב. נעים כשקריר, אבל עלייה קלה במד המעלות תחסוך אנרגיה לסוללה ותאריך את משך הנסיעה (ממש כמו חיסכון בחשמל בזמן השימוש במזגן הביתי).
  • התחברו לקהילת בעלי הרכבים החשמליים בארץ והתקינו את יישומון plug share. עמדות טעינה ביתיות פזורות ברחבי הארץ ובעלי הרכבים החשמליים החברים בקהילה יאפשרו לכם להטעין את המכונית בעמדה הפרטית שלהם.

 

הכי מעט, הכי רחוק

יש ברשת אנשים שמתחרים מי מגיע הכי רחוק עם הכי מעט סוללה:

״כמה רחוק יצא לכם להגיע עם ׳פס׳ אחד בסוללה (אחד החיוויים למצב הטעינה)״?

״למי יצא להגיע ל׳מצב צב׳?״ (מצב שבו הסוללה ממש – ממש על אמת, לא כמו שקרה לנו – מגיעה לסוף הדרך והרכב מאט את עצמו כדי ״לסחוט״ עוד קצת מרחק)?

״כמה אתם מאטים כשהסוללה עומדת להיגמר?״

סביר מאוד להניח שאלו אותם הנהגים שבעבר נהנו למתוח את הגבול ו״לנסוע על האדים של הדלק״. גם במקרה של המכונית החשמלית, הרצון להגיע ל׳מצב צב׳ הוא כנראה יותר אופי מאשר הכרח.

 

ובכלל, גם כניסתן של המכוניות הממונעות לפני כ-100 שנה עוררה חרדות וקשיי תדלוק. תחנות דלק הוקמו לאט ובהדרגה, מילוי הדלק היה מסורבל וצריך היה לתכנן את הנסיעה היטב כדי לא להיתקע באמצע הדרך. ולהיות תקועים באמצע הדרך באמריקה או באנגליה בתחילת המאה הקודמת מורכבת הרבה יותר מאשר להיות תקועים בישראל ב-2018. רוצה לומר, המעבר לנסיעה ברכב חשמלי הוא אתגר של סיגול צורות מחשבה חדשות ושינוי באורחות החיים יותר מאשר אתגר לוגיסיטי אמיתי.

 

השורה התחתונה:

אנחנו נוהגים על החשמלית שלנו מעל ארבע שנים ולא נתקענו באמצע הדרך אפילו פעם אחת. חרדת הטווח באמת מאיימת בהתחלה ומחייבת קצת למידה והסתגלות. אחר כך זה הופך להרגל ככל ההרגלים, שגרה.

 

נשמח לשמוע בתגובות את עמדתכם לגבי מגבלת הטווח של רכבים חשמליים, או לענות על כל שאלה לגבי מרחקי הנסיעה ודרכי ההתמודדות שלנו.
ואם אכן עולות שאלות, יכול היות שכבר ענינו עליהן פה.

השאר תגובה